SHOGAR נ' אדניפז (ניקוי וצביעה) בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעתו של ABDALLA SHOGAR (להלן – התובע) כנגד אדניפז (ניקוי וצביעה) בע"מ וכנגד צרופה אחזקות בע"מ (להלן – הנתבעות או הנתבעת 1, הנתבעת 2) לתשלום חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה, גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים בגין עבודתו אצלן.

2.התובע הינו פליט מסודן אשר לו אשרת שהייה זמנית בישראל. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת 1 כעובד כללי החל מיום 1.4.09 ועד ליום 28.2.11. ביום 1.3.11 הועבר לעבוד כעובד הנתבעת 2, מבלי שיידעו אותו על כך, וזאת עד לעזיבתו ביום 31.5.11. בחודש יוני 2011 חזר התובע לעבודתו אצל הנתבעת 2 למשך מספר ימים נוספים עד שעזב את עבודתו סופית.

3.מטעם התביעה העידו התובע ומר מוחמד עבדאללה. מטעם הנתבעת 1 העיד מר יניב בוחניק – הבעלים והמנכ"ל ומטעם הנתבעת 2 העיד מר אריה בוחניק – הבעלים.

4.באשר לעד מטעמו של התובע מוחמד עבדאללה – לא ניתן לייחס משמעות רבה לעדותו, הואיל והצהיר כי סיים את עבודתו אצל הנתבעת 1 ביום 4.9.10, עוד בטרם הוקמה הנתבעת 2. יתרה מזאת, עדותו באשר להתנהלותו של אריה כמנהל הנתבעת 1, מתיישבת עם גרסתן של הנתבעות לפיה אריה עבד אצל הנתבעת 1 כמנהל (פרוטוקול עמ' 8 ליד השורות 26-23).

5.טרם נדון בתביעה לגופה, יש להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים אודות תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעות ונסיבות הפסקת עבודתו אצל הנתבעת 1.

לטענת התובע הוא הועבר להיות עובד הנתבעת 2 מבלי שמי מהנתבעות יידעה אותו על כך ולמעשה, הנתבעות חד הן כשהקמת הנתבעת 2 נועדה לאפשר לנתבעת 1 להתחמק מחיובי נושים וביניהם התובע. על כן, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום כל הזכויות המגיעות לתובע החל ממועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת 1 ועד למועד סיום עבודתו אצל הנתבעת 2.

לטענת הנתבעות מדובר בשתי חברות שונות זו מזו. הנתבעת 1 נקלעה לקשיים כלכליים ועל כן הפסיקה את פעילותה ופיטרה את כל עובדיה, לרבות התובע. לאחר שהנתבעת 1 הפסיקה פעילותה, הנתבעת 2 הציעה לתובע לעבוד אצלה ולאחר שהתובע הביע את הסכמתו לכך, החל לעבוד בנתבעת 2.

6.ב"כ התובע נתפס לכלל טעות שעה שביקש להרים את מסך ההתאגדות על מנת להוכיח רציפות עבודתו של התובע אצל הנתבעות 1 – 2. על פי הדוקטרינה של הרמת מסך ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות בנסיבות שבית המשפט מצא כי הן נכונות וצודקות. במקרה שלפנינו, התובע לא תבע את בעלי המניות של אילו מן החברות, אלא ביקש למעשה להוכיח רציפות בעבודה. זאת, לא ניתן לעשות באמצעות דוקטרינת הרמת המסך, אלא יש להכריע האם שתי החברות חד הן באופן שיש לראות בתובע כמי שעבד ברציפות אצל שתי המעסיקות.

האם יש לראות רציפות בעבודתו של התובע אצל הנתבעות?

7.נטל השכנוע להוכחת רציפות בעבודה מוטל על שכמו של העובד שהרי הוא בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע נו/3-296 ד"ר איסר מזר – הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל; 57 דב"ע לה/ 3-16 זיסויוזיפוף – יעקב חנוני, פד"ע ז' 3) – נטל שלא הורם בתיק הזה.

לא הובאו לפניי ראיות מהן ניתן לקבוע שיש לראות בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעות רצף תעסוקתי. מנגד – מעדויותיהם של יניב ואריה עולה במפורש כי אין לראות רצף תעסוקתי בעבודתו של התובע אצל הנתבעות. כן הוכח שלנתבעת 1 היה חדרון במושב שדה עוזיה ואילו לנתבעת 2 היו 8 דונם בשדה עוזיה וכי תחום העיסוק של הנתבעות אינו זהה. לאור האמור לעיל, נדחית טענת התובע לפיה יש לראות רצף תעסוקתי בין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1 ואצל הנתבעת 2.

כן עמד אריה על ההבדלים בין החברות – "לאדני פז היה חדרון במושב שדה עוזיה ולעומת זה אני שוכר 8 דונם בשדה עוזיה... אנחנו חברה שמיבאת מנופים והתחום העיקרי שלנו ייבוא והשכרת מנופים. חלק הצביעה בעסק שלנו זה בעיקר שירותים שנותנים ממחלקה אחת למחלקה שנייה. מעולם אדני פז לא צבעה מנופים".

זאת ועוד, עיון בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2 מעלה כי הנתבעת 2 הוקמה ביום 29.11.10, עוד בטרם נסגרה הנתבעת 1 בשל החובות שצברה, ועל כן לא ניתן לקבל את הטענה שהנתבעת 2 הוקמה במטרה להתחמק מנושים.

8.לאור האמור, אין רציפות בעבודת התובע אצל הנתבעות. משכך, יש לבחון מהי תקופת עבודתו של התובע אצל כל אחת מהנתבעות וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון את הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע, מכל אחת מן הנתבעות.

הן מכתב התביעה, הן מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2 והן מהעדויות עולה שהתובע עבד אצל הנתבעת 1 מיום 1.4.09 ועד ליום 28.2.11 (שנה ו – 11 חודשים) ואצל הנתבעת 2 מיום 1.3.11 ועד ליום 28.5.11 (כ-3 חודשים).

נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד –

9.זה המקום לציין כי התביעה הוגשה על ידי ב"כ התובע, מבלי שצורפו לה מסמכים כלשהם לתמיכה בטענות התובע אודות השכר והתנאים הסוציאליים להם היה זכאי התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעות.

התובע אף לא צירף לתביעתו תלושי שכר, וזאת על אף שכאשר נשאל, בחקירתו הנגדית, האם יש ברשותו תלושי שכר השיב "אצל עורך הדין". היינו, תלושי השכר היו בידי התובע אך הלה, מטעמיו שלו, בחר שלא להגישם לבית הדין. תלושי השכר היחידים הקיימים לפני בית הדין הם אלה שהגיש מנהל הנתבעת 2 עבור 4 חודשי עבודה שעבד התובע בנתבעת 2.

זאת ועוד, מעדות התובע בבית הדין לא ניתן ללמוד מהי גרסתו אודות תנאי עבודתו ונסיבות סיום העסקתו אצל הנתבעות. במסגרת החקירה הראשית, בחר בא כוח התובע שלא לשאול את התובע ולו שאלה אחת אודות שכרו, תנאי עבודתו, היקף עבודתו אצל הנתבעות והזכויות המגיעות לו. כך למשל, לא ידוע כמה ימים עבד התובע בשבוע, מה היה שכרו עם תחילת עבודתו והאם השכר השתנה, מה היה היקף משרתו, אם יצא לחופשות או כל פרט אחר ממנו ניתן לגזור מה היקף עבודתו אצל הנתבעת ומהם הסכומים, אם בכלל, אשר יש לפסוק לטובתו, ברכיבי התביעה השונים.